"אנחנו מחנכים את הלוחמים שלא צריך לצאת להסתער בכל פעם שיש מגע. הדבר הזה נוגד כל־כך את טבע האדם – לחשוף את עצמך נוכח איום. האם יש מצבים שבהם מפקדים ממהרים להסתער גם כשלא קיים הכרח? יש כאלה מקרים והיו בעבר, אבל אני מעדיף שייצאו להסתער גם כשאפשר לוותר על ההסתערות ולסיים אירוע בירי ממרחק, מאשר מצב שבו אנשים תחת אמתלות כאלה ואחרות ימצאו את הסיבה מדוע לא לקום ולהסתער." ~ על ההסתערות בלחימה (מקור)
"אם המפקד מונע להסתער מתוך שיקולים זרים, חשש מהתקשורת, או חשש להיתפס כפחדן, אז זה גם טוב, כי הפעולה הזאת היא כל־כך לא טבעית וכל־כך קשה לביצוע, שהיא זקוקה לדרבון. מבחינתי, שתהיה מחשבה על התחקיר שאחרי ומה יחשבו החברים ביחידה. אם זה צריך להיות גורם מניע כדי להתגבר על הקושי, אז גם זה טוב." ~ על ההסתערות בלחימה (מקור)
"כל אדם הוא אדם, ופגיעה במח"ט לא עולה על פגיעה בחייל פשוט. לעתים אף להיפך. המחויבות של המח"ט, שבחר להיות איש קבע, צריכה להיות גבוהה יותר מחייל שבא לתת שלוש שנים מחייו. לא צריך לדאוג, יש מספיק מחליפים טובים למח"טים, ומבחינתי העניין הזה הוא לא שיקול. השיקול הוא שיקול מקצועי." ~ (מקור)
"המפקד שאמור להוביל את ההסתערות הוא המפקד הבכיר ביותר בשטח שעדיין חלק מהיחידה. על־פי תפיסתי, המח"ט הוא עדיין חלק אורגני מהיחידה. אם הוא נוכח בשטח הוא צריך להיות בקו הראשון. הלוחמים מצפים שהמפקד יסכן עצמו לא פחות מכפי שהם מסכנים את עצמם. המפקד חייב להיות מלפנים, גם אם שילמנו מחיר על כך בעבר ונשלם גם בעתיד." ~ על ההסתערות בלחימה (מקור)
"צריך להעביר את הגדודים האלה לכל הגזרות, לא להתרשם מהעברה נקודתית. אם היינו שמים את חטיבת הצנחנים או גולני במשך שנים באותה גזרה, היינו מקבלים בדיוק אותם אירועים, אולי אפילו יותר גרועים. כל חייל שאתה שם אותו בתנאים כאלה, לאורך זמן, בסוף עושה שטויות." ~ על חטיבת כפיר (מקור)
"אויב כמו חזבאללה ניתן להכניע רק בדרך אחת – צריך להרוג אותו. זה לא דיוויזיות, חטיבות וגדודים שאפשר ליצור להם סיטואציה שהם מחליטים שהם מפסידים, עולים על כלי הרכב ובורחים. זה אויב אחר, אויב שכדי שיפסיד הוא צריך למות." ~ (מקור)
"החמאס מתחזק, מתעצם ולא הופך לאוהב ישראל. מצד שני, יש לו גם גורמים מרסנים – הוא בשלטון, יש לו אחריות לאוכלוסיה, יש לו מוסדות. אנחנו נהיה מוכנים לכל עימות, לא בטוח שהם ירצו בו כל כך מהר." ~ על הלחימה בחמאס (מקור)
"כמו בשעת החתונה - שעתו היפה של האדם היהודי, אשר שובר את הכוס לזכר חורבן ירושלים, כך עת מבקש אני ברגע עטור חשיבות והתחשבות זה לזכור את רעי היקרים שנפלו כאן לא רחוק ומלווים אותי בכל רגע בשירותי" ~ תא"ל בכר בנאומו בטקס קבלת הפיקוד על אוגדת הגליל (מקור).
"לצערי הרב אני רוצה להודות על משהו שאנו לא נמצאים בו בידע מלא, המקרים האלה הם לא מקרים כל כך חריגים בכמות שלהם, פשוט על חלקם יש שתיקה, חלקם נעשים גם בצורה יותר מתוחכמת ויותר עבריינית..מקרים האלה, שעצורים פלסטינים מוכים על ידי חיילים ושוטרים, הם מקרים שלצערי הגדול, הם קורים מדי פעם, לגבי רבים מהם אין תלונה ויש סביבם קשרי שתיקה כאלה או אחרים, שלפעמים אנו יודעים עליהם רק שנים אחרי זה ועוד בכלל דרך הודעות אנונימיות של שוברים שתיקה ואחרים, דרך התקשורת או דרכים אחרות" ~תשובה לשאלה "עד כמה ההתנהגות של הכאת פלסטיני כפות היא התנהגות שכיחה בקרב?" מתוך עדותו במשפט אחד מחייליו בחטיבה שהואשם בהתעללות בעצור פלסטיני כפות, 2006.
"יוסי הוא אדם שנותן את כל כולו, והיווה דוגמה אישית בתקופה מורכבת של שינויים והפקת לקחים ממלחמת לבנון השנייה. אין ספק כי היית האיש הנכון בזמן הנכון." ~ אלוף סמי תורג'מן (מקור)
"אלוף־משנה יוסי בכר מפקד על חטיבת הצנחנים בשנתיים האחרונות. הוא צנחן מהולל, היה מפקד הסיירת, את רוב זמנו בילה בלבנון ומה שעשה שם אי אפשר לספר עדיין. קיבוצניק מבארי, ביישן, נחבא אל הכלים, לא מתראיין, מתרחק מתקשורת, מפוליטיקאים, מהמולת המצלמות. הציבור לא מכיר אותו, החיילים כן. הם קוראים לו 'יוסי', כי הוא מתעקש, והוא מתחבק איתם ומתלוצץ איתם, ואין בו טיפת פאסון פיקודי נפוח, אבל הוא עמוס מנהיגות וכריזמה טבעית." ~ בן כספית במאמר דעה באתר nrg מעריב
"מחליפי הוא חבר לנשק הבקיא ומכיר היטב את הגליל ואת לבנון - הוא ייקח את האוגדה לפסגות חדשות, יוסי בהצלחה." ~ תא"ל גל הירש על מחליפו תא"ל בכר (מקור).
"הפעולה המוצלחת ביותר מהסוג הזה בוצעה על- ידי סיירת הצנחנים בפיקודו של רס"ן יוסי. יוסי, בדומה לארז מהשייטת, נמנה עם אותה קבוצת מפקדים מצומצמת שנטלה חלק בלחימה בכל הזדמנות. בכל תפקיד שאותו מילא מצא דרך לפעול בגבול הצפון. היחידות שעליהן פיקד הגיעו להישגים חסרי תקדים בלחימה, ושמו יצא לפניו כאחד המפקדים הבולטים בהתמודדות בלבנון. כשפיקד על הסיירת חיסל כוח בפיקודו שישה מחבלים שהיו בסיור אבטחה בפאתי הכפר זותר א- שרקיה. המחבלים חוסלו מהמארב מטווח קצר לאחר מכת אש קצרה והסתערות של כוח הסיירת שבהובלתו." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה תמיר עמוד 173.